זמן = כסף!
כולנו מכירים את הקלישאה הזו, Time is Money. היא מככבת בסרטים רבים ואנחנו חושבים שאנחנו באמת מבינים אותה. אבל בואו נחשוב רגע על המשפט המוכר הזה. האם זמן שווה כסף באמת בא לידי ביטוי בחיים שלנו?
בתחילת הדרך שלי בהייטק, הייתי מלאת התלהבות. הייתי מהראשונים שפותחים את המשרד ולרוב באיזור 7 כבר הייתי בעבודה. חשבתי שמצאתי דרך להתמודד עם הפקקים הנוראיים של הבוקר וחסכתי לעצמי הרבה זמן. מהר מאוד הפסקתי עם המנהג הזה כי הבנתי שפשוט אין שום קשר בין השעה שאני מגיעה למשרד לשעה שבה אני יוצאת בערב. אם הגעתי ב-7 בבוקר יכולתי לצאת גם הביתה ב-9 בערב. אז למרות הפקקים כל בוקר פשוט התחלתי להגיע למשרד יותר מאוחר.
האם באמת זמן = כסף?
הסיבה העיקרית שהפסקתי להגיע כל כך מוקדם היא שהמשכורת שלי הייתה גלובלית. אם הקדשתי יותר זמן לעבודה שלי זה לא התבטא ביותר כסף בתלוש השכר. הבנתי שאני רוצה זמן לדברים אחרים בחיים שלי ולא להקדיש את כל שעות הערות רק לעבודה. אם המשוואה הזאת לא נכונה במקרה שלי ויותר זמן לא ייתן יותר כסף למה להמשיך להשקיע כל כך הרבה מעבר?
לאחר זמן קצר הפכתי להיות מאחד האנשים שמגיעים הכי מוקדם למשרד לאחד מהאנשים שמגיעים הכי מאוחר למשרד. הבנתי שאם אני מתעוררת מוקדם יותר, עדיף שאנצל את זה לטובת דברים אחרים שחשובים לי. בעיקר כי במשרד אני אבלה שעות רבות גם ככה.
העבדות המודרנית
אנחנו מוכרים את רוב שעות היום שלנו למעסיק כלשהו, מקבלים עבור זה משכורת חודשית ומקווים לטוב. כלומר, אנחנו לוקחים את הזמן, משאב מתכלה שאין שום דרך שבעולם להחזיר אותו חזרה (לפחות עוד לא המציאו אחת כזאת) ומוכרים אותו למרבה במחיר.
אני כל יום מחדש שואלת את עצמי האם המחיר שווה את זה באמת? האם באמת יש מחיר כלשהו ששווה שאני אתן 10-11 שעות ביום (הרי לוקח זמן להתארגן ולנסוע הלוך חזור לעבודה מעבר לשעות בפועל) ופעמים רבות גם שעות נוספות ? האם יש סכום שבאמת ובתמים שווה את המחויבות הזאת של כ-60% מזמן הערות שלי? ככל שאני חושבת על זה יותר לעומק התשובה לזה היא פשוט לא. אין באמת סכום כסף שיכול לפצות אותי על איבוד המשאב הכי חשוב שלי. אין באמת סכום שיוכל להוות פיצוי הולם לחוסר יכולת לקבוע באמת מה אני רוצה לעשות ברוב שעות היום.
בזבוז הזמן
החלק העצוב הוא, שבגלל העומס של המשרה המלאה הסטנדרטית, רובנו בדרך כזו או אחרת פשוט מבזבזים את הזמן הפנוי המועט שנותר לנו. בין אם זה בבהייה ממושכת בטלוויזיה, בקריאת עוד כתבה לא מעניינת בעליל באתרי החדשות למיניהם או בלחכות שהזמן יעבור ונוכל לצאת סוף סוף הביתה מהמשרד.
לא חסרות דרכים לבזבוז זמן, מה שאומר לפי ההיגיון המתמטי הטהור כאשר אנחנו מבזבזים זמן אנחנו מבזבזים כסף. טוב אבל זה הגיוני, לא סביר שמישהו ישלם לכם על לבהות בטלוויזיה, או לנוח או לישון . נכון, אפשר להשיג עוד ועוד עבודות, לעבוד על חשבון כל שעות הפנאי במשך כמה שנים ולוותר על חיים אישיים כדי לחסוך כמה שיותר לפרישה אבל סביר להניח שרובנו נגיע להתמוטטות עצבים או שתיים לפני שנגיע למטרה הזו. ככה או ככה, אנחנו יודעים שמעבודה בלבד לא נהיה עשירים. אז בינתיים אנחנו יודעים שזמן שווה כסף, אבל אנחנו לא בהכרח עושים המון כדי להרוויח את המקסימום כסף מכל הזמן שיש לנו.
כסף גם שווה זמן
האם חשבנו על המשוואה הזו הפוך? האם באמת הבנו לעומק שכסף = זמן? זה ברור שאם מבזבזים זמן שיכולנו להרוויח בו כסף, הפסדנו בו כסף. האם זה מובן מאליו גם שכשאנחנו מבזבזים כסף כל עוד לא פרשנו אנחנו בעצם מבזבזים זמן?
אנחנו מבזבזים את הזמן שייקח לנו להרוויח מחדש את הכסף הזה, מבזבזים את הזמן שיכולנו לפרוש קודם אלמלא הוצאנו את הסכום הזה. המחשבה הזאת פתאום נראית לי אבסורדית! בזבוז הכסף שלי על כל שטות לפני הפרישה הוא בעצם גם בזבוז של הזמן שלי! המחשבה הפשוטה הזאת בהחלט שינתה לי המון.
נכון שאני מבלה הרבה זמן בפעילות לא פרודוקטיבית שלא מכניסה משכורת. הרי אני לא רוצה להיות מועסקת 24 שעות ביממה. אבל כשאני מבזבזת כסף על דברים שלא מקדמים אותי אני שוב פעם מבזבזת את הזמן שלי! אני מרחיקה את הפרישה שלי, אני מרחיקה את החופש שלי ואני לא מקדמת את עצמי והמטרות שלי ומרחיקה את היום שבו לא אצטרך לקום עם שעון מעורר וללכת לעבודה כל יום.
להפוך את הקשר בין זמן לכסף
הכסף שאני מוציאה היום זה כסף שיכול לצבור ריבית דריבית וכשאני מוציאה אותו היום אני מפסידה גם את הכסף וגם את התשואה העתידית עליו. כל 1,000 שקל שאני מוציאה היום יכולים לעכב את הפרישה שלי בעוד חודש. כל 1,000 שקל שאני חוסכת יכולים לקרב אותי בעוד חודש לעצמאות הכלכלית המיוחלת.
עצמאות כלכלית היא בעצם ניתוק הזמן שאני משקיעה מהכסף שאני מרוויחה. במקום שאני אעבוד ואשלם בזמן כדי להרוויח כסף, הכסף שלי יעבוד כדי להרוויח לי זמן פנוי. היכולת לנתק את הזמן שלי מהכסף על ידי הכנסות פאסיביות ולגרום לכסף לעבוד בשבילי היא מטרת על והגשמת חזון העצמאות הכלכלית.
אז זכרו, זמן שווה כסף וכסף שווה זמן. אם מבזבזים זמן תיאורטית מפסידים כסף שיכולנו להרוויח אם היינו עובדים, אבל אם מבזבזים כסף פשוט מבזבזים את הזמן שייקח לנו בעתיד להרוויח אותו מחדש! אם רוצים לצאת מהמירוץ הזה לחלוטין, לא לבזבז לא זמן ולא כסף, עלינו לשנות את המשוואה. לשנות את המודל כך שלא אנחנו אלו שעובדים קשה אלא הכסף שלנו עובד קשה באמצעות השקעות ואנחנו מרוויחים יותר זמן פנוי.
פוסט מעולה.
אנו עשיתי את ההפך. במקום להגיע מאוחר ולהישאר עד מאוחר בחרתי להגיע מוקדם ולצאת מוקדם ולוות עם המשפחה
תודה אדם =)
אם יש את האפשרות לעשות זאת זה בהחלט מעולה וסדר עדיפויות הגיוני.
בתפקיד שהייתי פשוט היו פעמים רבות תקלות, עבודות לילה וכדומה כך שלא הייתה ברירה אלא להישאר עד מאוחר כי אי אפשר להשאיר לקוח בלי מערכת עובדת.
חח בדיוק אותה מסקנה שלי!
אני גם מגיע ב-11 כל יום ויוצא דקה אחרי כולם..
כי הרי לא משנה מתי תגיעו, אם תצאו מוקדם אז כולם יעשו פרצוף..
כן בהחלט יש דברים יותר טובים לעשות על הבוקר, כמו למשל לפרסם פוסטים =)
פינגבאק: התמדה במטרה - הטריק הקטן שיעזור לכם להתמיד - האופטימית
פינגבאק: הכנסה פסיבית - כל מה שאתם באמת צריכים לדעת - האופטימית
אין ספק שהיום חשוב מאוד להתנתק מהמשוואה שזמן שווה כסף אלא לתת לו לעבוד בשבילי, גם אם יהיה לי מיליארד דולר אני אשקיע אותו רק בנכסי נדלן על מנת לייצר לעצמי הכנסה גבוהה מצדי שיהיו לי מיליון נכסים העיקר לצאת מהמרוץ העכברים הזה. חלום שלי להיות תסריטאי ואני היום מייצר סדרות דרמה יומיות אבל יודע שאני לא יכול לאפשר להיות תלוי בחברות הפקה אלא במקביל שיהיו לי נכסים שיכניסו לי הכנסה פסיבית.
אתה על דרך המלך עידן! 🙂