אז מי אני בכלל

אז מי אני האופטימית?

נעים מאוד 🙂 קוראים לי אורה אריאל ואני האופטימית הגי'נג'ית.

גדלתי למשפחה שבה האבא הוא משכיל והייטקיסט ואמא עקרת בית. אבא הרוויח משכורת נאה וחיינו טוב, לכל אחד מהילדים היה חדר משלו, מחשב אישי ומלתחת בגדים חדשה כל שנה. אבל, כשהגעתי לגיל העשרה ההורים שלי התגרשו וממשפחה רגילה, הפכנו למשפחה חד הורית. רמת החיים שלנו ירדה פלאים, ממשפחה שבה עוד לפני שרציתי משהו כבר קיבלתי, הייתי צריכה לחשוב פעמיים על כל בקשה כי ידעתי שאין. התחלתי לעבוד ולהתקמצן מאוד על הכסף, כי פשוט לא היה לי.

נשבעתי לעצמי שאני לא אגיע למצב הזה יותר, נשבעתי לעצמי שאני ארכוש לעצמי ידע ומקצוע ולא אהיה לעולם תלויה במישהו אחר לפרנסתי. ידעתי שאני לא חזקה פיזית במיוחד, אין לי יכולת יצירתית גבוהה במיוחד או כישורי מכירות מטורפים, אבל אלוהים חנן אותי ביכולת למידה מהירה וביכולת לשבת על התחת, להתרכז וללמוד נושאים חדשים. אם אלו היכולות שלי החלטתי שאשתמש בהם לרכוש לעצמי מקצוע ולוודא שאני תמיד אוכל לדאוג לעצמי כלכלית. כסף לא יהיה בעיה בחיים שלי יותר.

אחרי שלמדתי סדרי עדיפויות ושיטות רבות להתמודד עם תקציב מועט, גדלתי והגעתי לצבא והצלחתי מהמשכורת הצבאית גם לחיות וגם אפילו לעזור כלכלית בבית כשהיה צריך. כשהשתחררתי התחלתי לעבוד בתחום שבו עסקתי בצבא ופתאום שוב כמו בילדותי יכולתי לעשות מה שאני רוצה ולבזבז ואפילו לטוס לחו"ל או לקנות לעצמי בגדים חדשים!

איבדתי את הרסן, קניתי בגדים ונעליים במחירים שהיום נראים לי מופקעים ביותר אבל לא היה אכפת לי, כי לשם שינוי פשוט יכולתי להרשות לעצמי! קמתי כל בוקר לעבודה, סבלתי מהבוס, סבלתי מהנסיעות הארוכות, לא התחברתי לאנשים אחרים בחברה והיו ימים רבים שחזרתי הביתה בוכה כי פשוט סבלתי. אבל היי לפחות היה לי כסף לבזבז על דברים שחייתי מצוין בלעדיהם עד לפני זה!

אני חושבת שבשלב הזה בחיי הבנתי שאני רוצה משהו אחר, שאני לא מוכנה להתפשר על חיים כאלה ולאחר חצי שנה התפטרתי ועברתי לעבוד בחברה אחרת שהאנשים והאווירה שם היו טובים יותר ואפילו המשכורת גדלה קצת. עדיין, מאוד התבאסתי שלא היו לי חיים, שעות העבודה היו ארוכות מאוד, לפעמים הייתי חוזרת מהעבודה רק ב-12 בלילה הביתה וזה אחרי שב-8 בבוקר כבר הייתי במשרד. קינאתי המון בחברים שלי שבינתיים עבדו בפאבים באווירה צעירה, חסכו כסף לטיול ארוך בחו"ל ולא חשבו יותר מדי על העתיד. אני כבר לא יכולתי להיות שם, אני הייתי מוכנה לעבוד קשה, לתת המון שעות נוספות ללא תשלום (כי היי המשכורת גלובלית!) ולו בלבד שאני לא אהיה חלילה בלי מקור כספי עצמאי משלי.

אחרי שחוויתי תקופות של שפע ושפל כלכלי קיצוניות למדתי שאני יכולה להסתדר ולהתאים את עצמי בכל מצב. השיטות שלמדתי בילדותי להימנע מהוצאת כספים עוזרות לי היום להגשים את המטרה שלי של עצמאות כלכלית. הידע שלי שאני יכולה תמיד להנמיך את רמת החיים לפי הצורך הכלכלי מספקים לי שקט נפשי לדעת שאם אני אחליט להפסיק לעבוד אני אוכל להסתדר ולהסתגל.

היום, אחרי שנים שקמתי מוקדם בהרבה ממה שרציתי במשך 5 ימים בשבוע לעבודה שאולי משלמת סכום סביר לא באמת תורמת לאנושות ולא באמת שווה את כמות הזמן שאני משקיעה בה החלטתי שאני רוצה אחרת. אני רוצה חופש כלכלי, אני רוצה לקום מתי שבא לי, אני רוצה לעסוק במה שבא לי כמה שבא לי ואיפה שבא לי. היום, אני רוצה להיות חופשיה, אני לא רוצה לעבוד קשה כל כך בשביל הכסף, אני רוצה שהכסף יעבוד בשבילי. אני רוצה לעסוק בדברים שאני מאמינה בהם, בלשפר לאנשים את החיים, בלעשות שינוי אמיתי, בלתת חזרה לקהילה ולא לקום כל בוקר ולחשוב איך לעשות כסף למישהו אחר.

 

היום אני בת 31,  גרה במרכז ועצמאית כלכלית 🙂. אני חיה עם בן זוג מדהים. היום אני לוקחת אחריות על העתיד הכלכלי שלי. אני בעלת קרן ביטחון שמאפשרת לי לעסוק במה שארצה ולגבות תשלום או לא לגבות תשלום כראות עיני. אני עבדתי קשה במשך שנים להגיע לחופש כלכלי כדי להיות אדונית לזמן שלי ולהחליט בכל יום מה אני רוצה לעשות.

 

כדאי להירשם כאן כדי לקבל את הפוסטים החדשים לפני כולם!