רק אל תחשבו שאני קמצנית

ישבתי עם זוג מכרים לא מזמן והם בדיוק התלבטו לגבי התוכניות שלהם לאותו הערב. הם שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף איתם למסעדה מסוימת לארוחת ערב. שאלתי למה דווקא המסעדה הזו ואז הם החליפו ביניהם מבטים נבוכים. תראי זה לא שאנחנו קמצנים או משהו, אל תשפטי, פשוט אנחנו מאוד אוהבים את המסעדה הזאת וכל יום שני יש בה 50% הנחה על כל התפריט. האמת שהופתעתי, לא ידעתי שזה מביך ללכת למסעדה שאוהבים ליהנות וגם לשלם פחות. הזוג ממש ציפה לכך שאני אשפוט אותם לרעה על כך שהם מנסים לחסוך כמה שיותר כסף. כאילו שזה עדיף בהרבה ללכת למסעדה ולשלם בה מחיר שהוא פי 2 בעוד המסעדה יכולה בלי בעיה להוריד את המחיר בחצי כל שבוע. אם אפשר לשלם פחות על אותו הדבר בדיוק, למה שזה יהיה מביך לנצל זאת?

האם הסטיגמה נגד חיסכון והיגיון בריא נקראת קמצנות? האם זה באמת משהו שאנשים חוששים לחשוף לאחרים? לאן הגענו? אחרי כל המחאה החברתית, כתבות חדשים לבקרים על יוקר המחיה והמינוס שרוב בני ישראל נמצאים בו האם עדיין זה לא הגיוני לחלוטין לשלם פחות על אותו הדבר בדיוק? מי הם אותם אנשים שבאמת שופטים על דבר כזה? השמיעו קול ברצינות אני רוצה לשמוע.

מה שעוד יותר מטריד אותי זה שאני ואני מניחה שגם אתם שקוראים את הפוסט הזה לא חושבים שזה בעייתי בכלל. להיפך הייתם מעריכים יותר אנשים שמתנהגים כך. אני חושבת שהבעיה היא שהחסכנות היא לא ממש ערך עליון אצלנו בתרבות. לעשות שופוני, לצאת ולבלות בלי לדפוק חשבון זה ערך נעלה בעוד שלחסוך, לחשוב קצת על העתיד ועל היכולת הכלכלית שלך או אפילו לנצל הזדמנויות משתלמות שמול העיניים שלך נחשב לקמצנות.

מה ההבדל בין קמצן לחסכן? האמת שאני לא ממש יודעת יצא לי לקרוא דיונים בנושא ולא נראה לי שיש החלטה חד משמעית באמת. האם מישהו באמת יודע מה ההגדרה המדויקת?

אני חושבת שההבדל הוא המחיר שהאדם משלם עבור החיסכון בכסף בין אם זה בזמן או מחיר חברתי. חסכן משלם מחיר קל יחסית עבור החסכנות בעוד קמצן נתפס ככזה שמשלם מחיר גבוה על זה. זאת אומרת, אם מישהו עושה סקר מחירים לפני שהוא מחליף ספק אינטרנט אז הוא “שילם” כמה דקות גלישה באינטרנט או שיחה עם מוקדי שירות וחסך קצת כסף אז הוא ייחשב לחסכן. אם מישהו ממחזר כוסות חד פעמיות למשל, אז הוא “שילם” בזמן רב שבו הוא עמד ושטף את הכלים החד פעמיים ולכן ייחשב כקמצן במיוחד עקב כך שכוסות חד פעמיות זה מצרך בעלות של שקלים בודדים. העניין הוא, שהמחיר הוא סובייקטיבי, למישהו אחד יכול להיות מאוד קל לחכות לסוף עונה לקנות את מה שהוא צריך בעוד לבן אדם אחר זה ייראה כהקרבה גדולה. בן אדם אחד ישמח וייהנה לשפוך כסף במסעדה בעוד מישהו אחר באמת ובתמים מעדיף אוכל ביתי ולכן זאת אינה הקרבה מבחינתו לאכול לפני כן בבית ולהזמין משהו קטן במסעדה. הבעיה שנוצרת עקב כך היא שאנשים שופטים אחרים לפי רמת הקושי שלהם עצמם ולא לפי האדם האחר. אולי לי קל מאוד להתאפק לחכות שהמחירים יירדו בעוד מישהו אחר ממש חייב את הבגדים האלו עכשיו? לכן לפי עצמי שילמתי מחיר קל יחסית ואני חסכנית וצרכנית נבונה בעוד האדם השני יחשוב שאני קמצנית כי אני יכולה להרשות לעצמי לקנות אותם במחיר מלא ומקריבה המון זמן ללא הבגדים האלו.

אני לא חושבת שאנחנו החסכנים צריכים להתבייש במה שאנחנו עושים, להיפך מי שצריך להתבייש זה אלו שמתבכיינים על יוקר המחייה אבל אחר כך מעיזים להעביר ביקורת על מי שכן מנסה לחסוך איפה שאפשר כי זה נראה להם קשה מדי. האם אנחנו, בני דור ה-Y שכותבים עלינו ומנתחים אותנו כל כך הרבה עד כדי כך נואשים לקבל גושפנקה חברתית שאנחנו לא מעיזים לעשות משהו שאולי מישהו אחר יחשוב שהוא לא בסדר? מעכשיו חבריי החסכנים, התגאו בחסכנות שלכם, בחשיבה לטווח הארוך (שנקבעה כנוגדת את האופי האנושי לפי זוכי פרס נובל), ביכולת שלכם להגדיר לעצמכם סדר עדיפויות בחיים ולעמוד בו וגם בחשבון אשר תופח מדי חודש בחודשו. אנחנו החסכנים חכמים יותר, אנחנו נלך למסעדה כשהיא בחצי מחיר, אנחנו נתאפק ונקנה את אותם בגדים בדיוק בסוף עונה ברבע מחיר, אנחנו נשקיע זמן בבדיקת מחירים, אנחנו נימנע מבזבוז מיותר שלא מביא אושר אמיתי ובסופו של דבר, אנחנו נסתכל על מי שקרא לנו קמצנים ונצחק כל הדרך אל הבנק.

תרגיל כתיבה יומי שלי
איך לקום בבוקר בכיף

כדאי שתבדקו גם

תרגיל כתיבה יומי שלי

במסגרת קורס סוד הכסף קיבלתי הרגל מעולה של כתיבה יומית שהייתי רוצה לשתף איתכם. הכתיבה …

הידעת? העבודה שלך לא תעשה אותך עשיר

אחד הדברים היותר חשובים שלמדתי מהספר אבא עשיר אבא עני זה המשפט הזה. אי אפשר …

10 הרגלים טובים לחופש כלכלי

רוצים להגיע לחופש כלכלי? רוצים להניף אצבע משולשת אל עבר הבוס שלכם סוף סוף? רוצים …

30 מתנות שלא עולות דבר (כמעט)

אנחנו חיים בתרבות של מתנות, ימי הולדת, חגים, אירועים וכדומה. זה קצת בעייתי למי שמנסה …

מתי מספיק זה מספיק

לפני כמה חודשים קרתה פעם מהפעמים הנדירות שלצערי לא הספקתי להכין לעצמי ארוחת צהריים נאותה …

7 תגובות

  1. אני מעדיך לחשוב על עצמי כאחד שאוהב למקסם את הערך של מה שאני משלם עליו.
    (פלוס הרצון לעמוד בתקציב 🙂
    מצד שני זה ברור שעל איכות אמיתית צריך לשלם.

    • כן, איכות יקרה יותר. החוכמה היא להעדיף תחליף זול כשהאיכות פחות חשובה, או לקנות אותו מוצר איכותי במחיר זול יותר (בחנות אחרת או בסוף עונה).

  2. כמה שאת צודקת. אני הפסקתי להתבייש בזה, והתחלתי להתעלם מהמבטים השופטים של החברים שבמינוס ו”נהנים מהחיים”. העיקרון שעומד לנגד עיניי הוא תמיד היעילות, ולכן כן אשלם על משהו גם אם אני יכול לעשות אותו לבד, אם יש לי משהו יותר משמעותי באותו רגע (האשה והילד, למשל)

  3. הפרסומות בצד שמאל עולות על הטקסט וחבל

  4. כשאני מוציא פחות על עצמי אני חסכן. כשאני מוציא פחות על אחרים אני קמצן.

מה דעתכם? תגיבו כאן

%d בלוגרים אהבו את זה:
Secured By miniOrange