אז מי אני בכלל

אז מי אני האופטימית?

גדלתי למשפחה שבה האבא הוא משכיל והייטקיסט ואמא עקרת בית. אבא הרוויח משכורת נאה וחיינו טוב, לכל אחד מהילדים היה חדר משלו, מחשב אישי ומלתחת בגדים חדשה כל שנה. אבל, כשהגעתי לגיל העשרה ההורים שלי התגרשו וממשפחה רגילה, הפכנו למשפחה חד הורית. רמת החיים שלנו ירדה פלאים, ממשפחה שבה עוד לפני שרציתי משהו כבר קיבלתי, הייתי צריכה לחשוב פעמיים על כל בקשה כי ידעתי שפשוט אין כסף. התחלתי לעבוד ולהתקמצן מאוד על הכסף, כי פשוט לא היה לי. זכור לי הרבה מקרים שבתור ילדה המחסור בכסף השפיע עלי מאוד. כשהיה טיול שנתי, הייתי צריכה לבחור בין 30 שקל שהיו לי לממתקים וחטיפים לטיול או רכישת סווטשירט אחיד של כל הכיתה. אני עדיין זוכרת את הפנים של המורה כשאמרתי לה שאני לא רוצה לשלם את הסכום הזה כי אני רוצה כסף לבזבוזים קטנים בטיול. מחסור בכסף השפיע עלי גם ברמה החברתית, כשחברות שלי היו נפגשות במקדונלדס או כל מקום ג’אנק אחר שהיה בעיר, הייתי מהר מכינה לעצמי חביתה בבית או סנדוויץ לפני שאני יוצאת כדי שאני אוכל להיפגש איתן ולא להתפתות לבזבז כסף שאין לי. אני זוכרת שחברה שאלה אותי פעם למה אני תמיד מגיעה לא רעבה למפגשים איתן ולא מזמינה כלום ושיקרתי ואמרתי שתמיד יוצא שקובעים להיפגש ישר אחרי שכבר אכלתי.

 

נשבעתי לעצמי שאני לא אגיע למצב הזה יותר, נשבעתי לעצמי שאני ארכוש לעצמי ידע ומקצוע ואף אחד לא יוכל להשאיר אותי עקרת בית חסרת מקצוע עם ילדים. אני תמיד אהיה עצמאית כלכלית ותמיד אוכל לפרנס את עצמי בכבוד ולא אהיה תלויה באף אחד יותר. ידעתי שאני לא חזקה פיזית במיוחד, אין לי יכולת יצירתית גבוהה במיוחד או כישורי מכירות מטורפים, אבל אלוהים חנן אותי ביכולת למידה מהירה וביכולת לשבת על התחת, להתרכז וללמוד נושאים חדשים ואם אלו היכולות שלי אני אשתמש בהם לרכוש לעצמי מקצוע ולוודא שאני תמיד אוכל לדאוג לעצמי כלכלית. נשבעתי שכסף לא יהיה בעיה בחיים שלי יותר.

 

אחרי שלמדתי סדרי עדיפויות ושיטות רבות להתמודד עם תקציב מועט, גדלתי והגעתי לצבא והצלחתי מהמשכורת הצבאית גם לחיות וגם אפילו לעזור כלכלית בבית כשהיה צריך. כשהשתחררתי התחלתי לעבוד בתחום שבו עסקתי בצבא ופתאום שוב כמו בילדותי יכולתי לעשות מה שאני רוצה ולבזבז ואפילו לטוס לחו”ל או לקנות לעצמי בגדים חדשים! איבדתי את הרסן, קניתי בגדים ונעליים במחירים שהיום נראים לי מופקעים ביותר אבל לא היה אכפת לי, כי לשם שינוי פשוט יכולתי להרשות לעצמי! קמתי כל בוקר לעבודה, סבלתי מהבוס, סבלתי מהנסיעות הארוכות, לא התחברתי לאנשים אחרים בחברה והיו ימים רבים שחזרתי הביתה בוכה כי פשוט סבלתי. אבל היי לפחות היה לי כסף לבזבז על דברים שחייתי מצוין בלעדיהם עד לפני זה! אני חושבת שבשלב הזה בחיי הבנתי שאני רוצה משהו אחר, שאני לא מוכנה להתפשר על חיים כאלה ולאחר חצי שנה התפטרתי ועברתי לעבוד בחברה אחרת שהאנשים והאווירה שם היו טובים יותר ואפילו המשכורת גדלה קצת. עדיין, מאוד התבאסתי שלא היו לי חיים, שעות העבודה היו ארוכות מאוד, לפעמים הייתי חוזרת מהעבודה רק ב-12 בלילה הביתה וזה אחרי שב-8 בבוקר כבר הייתי במשרד. קינאתי המון בחברים שלי שבינתיים עבדו בפאבים באווירה צעירה, חסכו כסף לטיול ארוך בחו”ל ולא חשבו יותר מדי על העתיד. אני כבר לא יכולתי להיות שם, אני הייתי מוכנה לעבוד קשה, לתת המון שעות נוספות ללא תשלום (כי היי המשכורת גלובלית!) ולו בלבד שאני לא אהיה חלילה בלי מקור כספי עצמאי משלי.

 

אז אחרי שחוויתי תקופות של שפע ושפל כלכלי קיצוניות למדתי שאני יכולה להסתדר ולהתאים את עצמי בכל מצב. השיטות שלמדתי בילדותי להימנע מהוצאת כספים עוזרות לי היום להגשים את המטרה שלי של עצמאות כלכלית. הידע שלי שאני יכולה תמיד להנמיך את רמת החיים לפי הצורך הכלכלי מספקים לי שקט נפשי לדעת שאם אני אחליט להפסיק לעבוד אני אוכל להסתדר ולהסתגל. היום, אחרי שנים שקמתי מוקדם בהרבה ממה שרציתי במשך 5 ימים בשבוע לעבודה שאולי משלמת סכום סביר לא באמת תורמת לאנושות ולא באמת שווה את כמות הזמן שאני משקיעה בה החלטתי שאני רוצה אחרת. אני רוצה חופש כלכלי, אני רוצה לקום מתי שבא לי, אני רוצה לעסוק במה שבא לי כמה שבא לי ואיפה שבא לי. היום, אני רוצה להיות חופשיה, אני לא רוצה לעבוד קשה כל כך בשביל הכסף, אני רוצה שהכסף יעבוד בשבילי. אני רוצה לעסוק בדברים שאני מאמינה בהם, בלשפר לאנשים את החיים, בלעשות שינוי אמיתי, בלתת חזרה לקהילה ולא לקום כל בוקר ולחשוב איך לעשות כסף למישהו אחר.

היום אני בת 30,  גרה במרכז ועובדת כיועצת טכנית במשרה מלאה. אני חיה עם בן זוג מדהים, שלמרות שהוא לא ממש בזבזן מטבעו, כל נושא ההתנהלות הכלכלית ממנו והלאה. היום אני רוצה לקחת אחריות על העתיד הכלכלי שלי, אני רוצה רשת ביטחון שתאפשר לי לעסוק במה שארצה ולגבות תשלום או לא לגבות תשלום כראות עיני. אני רוצה חופש כלכלי ומוכנה להתפשר בהחלט על רמת חיים נמוכה יותר כדי להיות אדונית לזמן שלי ולהחליט בכל יום מה אני רוצה לעשות. היום אני חושבת על ילדים ויודעת בוודאות שאין שום סיכוי שבעולם שאני ארצה לצמצם את חיי שיכללו להטטונות אינסופית בין משרה מלאה, טיפול בילדים ומחסור תמידי בשעות שינה. למזלי הצלחתי אפילו לשכנע את בן זוגי בנכונות המטרה ולמרות שאני משגעת אותו כל הזמן לחתוך הוצאות מיותרות, הוא לאט לאט מתחיל לראות את ההיגיון שמאחורי זה ולחשוב שהוא יכול גם להפיק מכך תועלת. אז הנה יצאנו למסע, חמושים במעט מאוד חסכונות שגדלים לאיטם אבל הרבה אמביציה, תושייה והבנה של מה שבאמת חשוב לנו בחיים.

כדאי להירשם כאן כדי לקבל את הפוסטים החדשים לפני כולם!

4 תגובות

  1. ביולוג ירושלמי

    בהצלחה 🙂
    ההצלחה הזו מגיעה לך עם ובלי קשר למה שאת ולתמורה שאת מעניקה לעולם בידע שאת משתפת איתנו, הקוראים.
    ההצלחה הזו מגיעה לך כי הגעת לרמה המנטלית, האינטלקטואלית והשכלית לקחת אחריות אדירה ומחוייבות כנה ואמיתית על מהלך החיים שלך (ובדרך על החיים של אחרים כמו בן זוגך וילדייך לעתיד).

    תודה רבה על הבלוג המצויין. אוהב לקרוא ולבקר פה ולהשכיל את עצמי בתדירות הולכת ועולה.
    ישר כח 🙂

    דודו.

  2. אוי מדהים אני בשוק מהסיפור כי זה אני אולי אין לי השיגים כלכלים כמו שלך הסיפור דומה לחלוטין .

מה דעתכם? תגיבו כאן

%d בלוגרים אהבו את זה:
Secured By miniOrange