נוודות דיגיטלית ברחבי הגלובוס

אחד הערכים שהכי חשובים לי בחיים הוא חופש. הסיבה שהתאמצתי כל כך כדי להגיע לעצמאות כלכלית בגיל צעיר זה כדי שאוכל לחיות חיים של חופש אמיתי. חופש לבחור מה לעשות עם הזמן שלי ואיך ואיפה לבלות. אולי בגלל זה החיים של נוודות דיגיטלית תמיד קסמו לי. החופש הזה לנדוד בכל העולם בהחלט נשמע מפתה.

מאז שהפכתי לפנסיונרית צעירה, עברו יותר משנתיים ואני מרגישה יותר ויותר שהחופש שעבדתי קשה כל כך להשיג אותו הולך ונעלם. חלק מזה בהחלט נוגע להתחייבות ארוכת טווח אך חמודה מאוד שלקחתי על עצמי בדמות התינוקי שלי. אך חלק נוסף ומשמעותי הרבה יותר הוא הגבלות קשות (ולעיתים לחלוטין שרירותיות) על החופש האישי שלי ושל שאר אזרחי המדינה. החודשים האחרונים היו מאתגרים מאוד ואני בטוחה שלא רק עבורי ועבור משפחתי.

בשיחות ארוכות עם בן הזוג המקסים שלי על המצב, הגענו להחלטה שאנחנו חייבים שינוי, כי המצב הנוכחי לא עושה לנו טוב. לא למצב רוח, לא לזוגיות ולא לתא המשפחתי. בהתחלה, חיפשנו לעבור דירה, אם כבר תקועים בבית, אמרנו לעצמנו אז לפחות נהיה בבית נוח ומרווח יותר. האמת שהיינו מאוד קרובים לחתום על מעבר דירה אך ברגע האחרון החלטנו לרדת מזה. כי בינתיים התבשל בנו רעיון אחר, של לעבור לגור במדינה אחרת, לפחות לכמה חודשים.

אני ברת מזל גדול שהכנתי את עצמי כלכלית להתמודד עם תקופות משבר. גם בתקופה כזו שבו רבים חווים ירידה משמעותית בהכנסות אני ישנה טוב בלילה כי השקעתי המון זמן ואנרגיה לפתח חוסן פיננסי משמעותי ומגוון מקורות הכנסה. השקעתי המון מאמצים ואנרגיה להגיע לרמה כזו של חופש. רמה כזו שבה אני יכולה בהחלט להחליט שבא לי במקום להתבאס בבית, לנצל את התקופה הזו לטייל וליהנות בעולם ואני דואגת להוקיר על כך תודה מדי יום. כי רמת החופש שאכן הגעתי אליה, בכלל לא מובנת מאליה.

היידה נוודות דיגיטילית

במשך שנים הרעיון של נוודות דיגיטילית קסם לי מאוד. לטייל בעולם זהו אחד מהדברים שאני הכי אוהבת לעשות. הסיבה היחידה שלא יצאתי לטיול ארוך מסביב לעולם ישר אחרי שעזבתי את עולם ה-9 עד 5 היה מכיוון שהייתי בהיריון וכמעט כל מה שהתחשק לי אז היה בעיקר לישון. עכשיו, נוצרה הזדמנות מעניינת מאוד לעשות את הטיול בעולם שתמיד רציתי. אז אחרי דיונים רבים בנושא, קנינו כרטיס חד כיווני לקנקון, מקסיקו ואת החורף הקרוב אנחנו כנראה נעביר על חוף ים בצבע טורקיז בוהק ועם מרגריטות ביד. אפילו מצאנו קבוצה מדהימה של משפחות ישראליות שמטיילות עם ילדים והצטרפנו אליהם כך שגם לקטנצ'יק תהיה חברה.

למה דווקא עכשיו להתחיל בנוודות דיגיטלית?

הסיבה שנשארתי בישראל, מעבר לעובדה שזה הבית ותמיד יהיה, היא בגלל החברים והמשפחה והאנשים שקרובים אלינו כל כך. בתקופה הזו, כאשר מדברים על עוד וסגר ועוד סגר, הסיבה המרכזית שלנו ללהישאר בארץ הפכה ללא רלוונטית. אם כבר הפך להיות קשה לראות את הקרובים אלי כל פעם לתקופות ממושכות, אז כבר עדיף לי ליהנות ולבלות בזמן הזה במקום. גם ככה רוב התקשורת היום היא בטלפון ובזום ואת זה אפשר בקלות לעשות בחו"ל.

סיבה נוספת היא הפגיעה העצומה בחופש שיש כאן. אמרתי שאחד הדברים החשובים לי בעולם הם חופש, וזה אחד הדברים שקשה לי מאוד בתקופה הזו.אם נגזר עלינו לחיות בתקופת מגיפה, אעדיף להעביר את הזמן הזה במקום בו מותר להסתובב ולנשום בחופשיות וההנחיות הן מבוססות היגיון ומדע בלבד ורצוי גם כאלה שבאמת ניתן לעמוד בהן.

העבודה מרחוק שכל מי שבר מזל שעדיין נשארה לו עבודה, מקלה על התהליך מאוד. בן הזוג שלי שעובד במשרה חלקית שהוא אוהב מאוד לא היה במשרד כבר חודשים. מבחינתם זה לא ממש משנה אם עובד מהבית , איפה בדיוק הבית הזה נמצא. זה מאפשר לבן הזוג שלי להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ובשאר הזמן לטייל וליהנות במקום להיות סגור בבית.

ארביטארז' עלויות המחיה בארצות אחרות יכולות להיות זולות משמעותית. זה לא סוד שישראל מדינה שיקר לחיות בה. בעוד בארץ אנחנו מרוויחים מספיק ממקורות ההכנסה שלנו כדי לחיות במעמד הביניים, במדינות אחרות בעולם נוכל לבחור לחיות ברמת חיים גבוהה הרבה יותר. נוכל גם לחיות באותה הרמת חיים שאנחנו רגילים אליה, רק שזה יעלה לנו הרבה פחות. בצורה כזו, יכול להישאר לנו הרבה יותר כסף בצד כדי להשקיע ובכך להעלות את רמת החיים שלנו כשנחליט לחזור לארץ.

חוזה השכירות שלנו נגמר. במקום לחדש את החוזה כפי שעשינו ב-9 השנים האחרונות החלטנו פשוט למיין ולחלק את רוב החפצים שלנו ואת השאר לאחסן. כשנחזור, יחכה לנו כל מה שנצטרך, נמצא דירה חדשה ונעביר את החפצים אליה. אז במקום לעבור ישירות לדירה חדשה, נעשה טיול הפסקה באמצע.

יש גם סיבה נוספת, כזו שכואבת לי במיוחד, ובתור אמא טרייה קשה לי שלא להתייחס אליה. ההשלכות של המצב הזה על הבייבי שלי. אני רוצה שהבן שלי יגדל באווירה טובה, שמחה ולא חרדתית ויזכה לפתח את הכישורים החברתיים שלו. זכיתי בילד מאוד חברותי, אבל כיום, כשאני מוציאה אותו החוצה לגינה הציבורית יש תגובות שכואבות לי במיוחד. הורים לעיתים מרחיקים את הילדים שלהם ובורחים ממנו כשהוא מתקרב . אם הוא נוגע בצעצוע של ילדים אחרים בגינה יש הורים שישר לוקחים את הצעצוע ומחטאים אותו בהפגנתיות.
אני מבינה לגמרי את ההורים האלו ואת הרצון העמוק שלהם להגן על ילדיהם, זה הדבר הכי טבעי בעולם. אבל לא כך הייתי רוצה שהילד שלי יגדל. קשה לי להאמין שזה עושה לו טוב שהורים אחרים מבריחים את הילדים שלהם ממנו. לכן, בעיני עדיף שהוא יהיה בסביבה יותר מאפשרת שהוא יוכל פשוט להיות ילד ולשחק עם ילדים אחרים. בכלל, התקופה הזו שבה כל כמה ימים משנים אם יש לו גן או אין לו גן גם בטח לא עושה לו טוב.

כך יצא שהתקופה הזו היא אידיאלית להגשים את החלום שלי של לטייל בעולם. אני חולמת על נוודות דיגיטילית שנים. על להחליף כל כמה חודשים אווירה, לחקור ולגלות תרבויות חדשות, לנסות טעמים חדשים ולגלות את העולם. זה מרגש מאוד בעיני. דווקא עכשיו נוכח כל המצב, בן הזוג שלי ניאות לנסות את זה איתי.

את לא מפחדת מהוירוס?

האמת? לא.

אולי בגלל שחיסנתי את עצמי מנטלית על ידי כך שנמנעתי לחלוטין מצפייה בחדשות ואף עשיתי דיאטת רשתות חברתיות כל פעם שהרגשתי שמפלס החרדה והתסכול שלי עולה (מומלץ בחום). אך האמת שהיא, כל פעם שאני מסתכלת על הנתונים עצמם, ללא הכותרות המלחיצות וההפחדות המספרים פשוט לא נראים לי כל כך מפחידים. לפחות לא בתור משפחה צעירה ובריאה.

גם אם אדבק, הסיכוי שיהיו לי תסמינים בהיותי בריאה ללא מחלות כרגע די נמוך. וגם אם יהיו תסמינים לפי הנתונים העולמיים הסיכוי שהם יהיו קשים הם נמוכים מאוד (פחות מ-1%) והסיכוי שאחלים הוא גבוה מאוד (97%).

זה לא שאין סיכון כלל, אבל כפי שלמדתי בהשקעות, צריך לעשות ניהול סיכונים מחושב כדי להשיג את התוצאות שרוצים בחיים. ואני מעדיפה בהחלט להמשיך לחיות לצד הוירוס כמה שניתן במקום להישאר בבית ולחכות שזה יעבור. חוץ מזה, באמת, אני לא מפחדת ותכלס מעולם לא הסתרתי את עובדת היותי אופטימית 🙂

אז מה עכשיו?

האמת? אני לא יודעת. זו פעם ראשונה בחיי שקניתי כרטיס חד כיווני בלי לדעת באמת מתי אחזור ואיפה אטייל בהמשך. יכול להיות שנמצה את זה אחרי חודש ויכול להיות שנמשיך בכך זמן רב. אם זה תלוי בי, כנראה שנמשיך לטייל בעולם ונמשיך הלאה למקומות אחרים. אם זה תלוי בבן זוגי, כנראה שנחזור די מהר. רוב הסיכויים שזה יהיה משהו באמצע.

התכנון הוא לחזור לארץ. ישראל הייתה ותמיד תישאר הבית. השאלה היא רק מתי. בינינו סגרנו לעצמנו הגדרה אחת מרכזית, אנחנו לסגר לא חוזרים. הפגיעה העצומה הזאת בחופש שלנו לא מתאימה לנו ולכן נחזור רק כאשר נוכל לדעת שלא נצטרך לחוות זאת שוב. מעבר לזה, נראה איך מרגיש לנו לטייל בלי מקום קבוע.

בינתיים אני אמשיך לתת ערך ועזרה שהיא נחוצה מאוד בעיני בימים אלו במישור הכלכלי. בין אם זה על ידי הדרכות בערוץ היוטיוב שלי (מה עוד לא נרשמתם???) לבין קורס חדש שאני קרובה לסיומו על הגדלת מקורות הכנסה ויצירת הכנסות פסיביות. משהו שאני חושבת שהוכח כקריטי לכל האזרחים בישראל בתקופה הנוכחית. כך או כך, גם בקנקון יש אינטרנט אז אני בטוחה שאוכל לשמור על קשר =)